שמי דברת (דיאמנט) עמי

 

עברתי את השם כשיצאתי לחו"ל כסמג"ד הקמה של גד' "לאנס" ("מנפץ").

הגעתי לסוללה א' אחרי קורס הקצינים, יחד עם בר-דוד שהיה מפקד הקורס.

דצמבר 1969

המסו"ל שלי היה פישר, לימים שמואל רשף ז"ל שהגיע להיות קתמ"ר.

שירתתי בסוללה עד כחודש לפני מבצע "קיתון" שהיה ביוני 70. עברתי אז להיות קע"ת בסוללה ג' ואיתה עברתי את המבצע. הייתי בגדוד עד "מתישהו" אחרי מבצע "קיתון" והעבירו אותי עפ"י דרישת המת"פ להיות קמב"ץ מת"פ צפון. כעבור 4 חודשים של "אבטלה סמוייה" (סתם. היתה הרבה עבודה, אבל דרשתי בתוקף לחזור לגדוד) חזרתי לגדוד כקס"ם ואח"כ מסו"ל א' (כנראה בדצמבר 1970. כאשר הגיע מג"ד חדש, ברוך קורות, הסתכסכנו די מהר. ביקשתי העברה ובנוב' 1971 כנראה, עברתי להיות מפקד-פלגה בקורס יסוד לקציני חת"ם. אגב, במליוה"כ הייתי מסו"ל א' בגדוד 160 מ"מ שהיה מורכב מיוצאי 334 בעיקר. מעודה שהיה איתי ב-334 היה גם כאן מ"צ. גם הקע"ת שלי, זאב פטר ונוספים הגיעו לסול' א' ולגדוד הזה.

את הקריירה שלי בחת"ם סיימתי כרמ"ט באגד 454, אחרי שהייתי 7 שנים מג"ד באגד. אני מצרף איפוא תמונות מאז ומעתה.

 

 סיפורי 334

 

תל-קציר - תותחי ה-130 מ"מ

ביומי הראשון בגדוד נשלחתי לעמדת תל-קציר. קיבל אותי שם הקע"ת, אלי עזרא. בעמדה זו היו ארבעה צוותים של לוחמים עם ששה כלים; ארבע מכמ"תים 160 מ"מ ושני תותחי 130מ"מ. אחרי כמה דקות "התאקלמות" העביר לי את הפקודה לרתום את התותחים למשאיות הטַטַרֶה ולעלות איתם לרמה למעלה, לעמדה בתאופיק העליונה. כבר ביציאה מהעמדה, על הכביש, נשברה עין גרר של אחד התותחים. אני קצין "בן יומו" עומד מודאג נוכח ה-של"ם (שעה-להיות-מוכן) המתקרב ללא יכולת להמשיך. "בדרך פלא" עבר בכביש - לא דיברנו בקשר - קצין החימוש שלום זלוצ'ובר. הוא פירק את עין הגרר, העמיס אותי ואותה על הג'יפ ודהרנו למסגריה של קיבוץ דגניה. שם הולחמה ותוקנה היחידה. היה אז שיתוף פעולה מצוין

בין הצבא לקיבוצי הסביבה (אזכיר כאן, שבהיותנו פרוסים בעמדה ליד כפר רופין שנים אח"כ, אנשי טירת צבי היו שולחים לעמדה דגים לכבוד השבתות). הספקנו להגיע למעלה בזמן, שם קיבל אותנו קולין סמית שעלה לפנינו למדוד, לסמן את העמדה ולהציב לוח ארטילריה. פרסנו וכבר בלילה חטפנו אש נ"ס. "טבילת האש" הראשונה שלי ללא יום חסד אחד....

היינו שומעים בלילות ירי על היישובים הסמוכים ואז ידענו שבקרוב החפ"ק ב"סמדר" (כוכב הירדן) ייתן פקודת אש אחרי שיקבל אישור מ"פֶּזִית" (=גולדה, ר' הממשלה). שני צוותים הפעילו את התותחים שזמן תעופת הפגזים אל המטרות באירביד היה 59 שניות. עוד בטרם נחתו הפגזים שלנו, כבר היינו חוטפים אש מסוללת 25 ליטראות ירדנית, הממוקמת באום-קיס, שזמן התעופה שלהם היה 12 שניות (זה "כאילו" שהם ירו ראשונים). אחרי המנה הירדנית ירינו לעבר אותה סוללה מספר פצצות עם ה-160 מ"מ, מנה אחת אפיים...

"ריטואל" כזה נמשך מספר פעמים עד שהסוללה שלנו עברה לרמת הגולן.

 

"מחלות ילדות" של המכמ"ת

המכמ"תים היו עדיין חדשים, הכלים הראשונים נכנסו לשירות בשנת 1968 (למי שלא מכיר: מכמ"ת ה-160 מ"מ זוהי מערכת נשק הכוללת מרגמה 160 מ"מ המורכבת על גבי תובת טנק "שרמן". מרכב הטנק עבר שינוי על מנת לעמוד בהדף הירי מהמרגמה).

אחת העמדות הראשונות בצפון רמת גולן הייתה במזרחה של בקעת יעפורי, כ-2 ק"מ מזרחית למִסְעָדֶָה, בדרך למוצב 104. לאחר תקופה קצרה בעמדה, הבחנו יום אחד בפעילות צבאית במטעים בבקעה לידינו וכעבור יום מדלגים אותנו מעט לאחור, בין מסעדה והדופן המערבית של בירכת רם. המג"ד בר-דוד הסביר שנתפסו 4 סורים (חיילים/מחבלים?) שאמרו שבאו לפגוע ב-4 טנקים. בחטיבה לא הבינו על איזה טנקים מדובר,

כי לא הכירו אותנו היטב, עד שהמג"ד הסביר להם שבטח התכוונו למכמ"תים שלנו והוחלט לדלג לעמדה החדשה.

 

התגלתה בכלים בעיית תִּכֶן; עוקת השמן הייתה נסדקת עקב הדף הירי. לאותה עמדה צורפה קבוצת רס"רים מומחים מחיל החימוש. היינו מוציאים אליהם לאחור, בעמדה, בכל פעם כלי אחד והם עבדו קשה להוציא את המנוע, להתקין מרסנים ותושבות חדשות למנוע ולהחליף עוקות שמן שנסדקו.

העבודה נמשכה למעלה משבוע והזדמן לנו ללמוד טוב יותר את הכלי וגם להבין את הבעיות ההנדסיות של חיל החימוש.

 

על עבודה בפַלֶגות, דיוקי ירי, שבחי המסתייע וגאוות יחידה

בהיותנו הגדוד הסדיר היחיד של מת"פ צפון, רוב נטל הביטחון השוטף בפיקוד הוטל על הגדוד. המג"ד, אברהם בר-דוד, לא היסס מעודו ולקח כל משימה. אחד הביטויים לכך היה שהיינו פרוסים בפָּלְגות, "מתוחים" לאורך הגבולות ממחוז מירון (שומרה), דרך רמת הגולן ועד פלגה בעין חסודה או בעמדה מדרום כפר-רופין. כאשר נאמר סוללה א', היית צריך לציין איזו פלגה והיכן היא. זכורני שכ-ק"ס בסוללה א' פיקדתי על פלגה באחד המבצעים הארטילריים היפים(*) בעמדת האוטובוסים בחרמון. היצבתי אבטחה וצופה נ"מ כנדרש, אך הרשיתי לחיילים בגופייה לשחק כדורגל. והנה, מופיעה לה שיירה קטנה עם רכבי מפקדים. מגיע המת"פ והמג"ד עם מלווים נוספים. הם הגיעו לבקר את הפלגה המצוייה במהלך המבצע, אך ההודעה על הביקור הצפוי נמסרה לסוללה א' - אבל לפלגה עם הקע"ת אלי שנותרה במסעדה. המג"ד כעס על אופן קבלת האורחים אך ה"מקלחת" שחטפתי ממנו לא העיבה על תחושת ההצלחה במילוי המשימה...

 

כאמור, פעלנו הרבה מאוד בפלגות בכל רחבי הפיקוד. קציני הגדוד נתנו קישור ארט' בהרבה מאד חדירות (זכיתי באות השירות המבצעי - צבירת 3 חדירות - פחות משבועיים מאז הגעתי לגדוד. "טירון" ממש), כקש"אים או מת"צי אוויר. הגדוד נטל חלק חשוב בימי קרב ובמבצעים גדולים כמו מבצע "קיתון" שהיה פשיטה על מוצבי הסורים ("מלחמת 3 הימים" כפי שהסורים כינו זאת), "קלחת" בפתח-לנד וירי על ג'בל רוס, כאשר הגדוד מצטיין בירי והקצינים פועלים היטב בעמדה ומצטיינים בניווט (אעיד על עצמי אבל שמעתי זאת גם על חבריי האחרים; במספר חדירות החפ"ק שאל אותי על מיקומנו כי סמך על קציני חת"ם יותר מאשר על מפקדי הכוח). דיוקי הירי המצוינים ועוצמת האש של המכמ"ת 160 מ"מ נקלטו היטב אצל המסתייעים. עד כדי כך שאם פעם קיבלנו תיקון טיווח ממוצב של "ימינה 400" (בד"כ בגלל טעות ק' החי"ר המטווח), התקשר אלוף הפיקוד למג"ד ושאל הכיצד?

מאותה תקופה, זכור לי היטב - ממש נחרת בזיכרוני - מכתבו של האלוף מוטה גור ז"ל למג"ד: "אני עוקב אחר פעילות הגדוד כבר למעלה משנה. ראיתי אתכם מעט באימונים והרבה מאוד במבצעים. קציניך רצים כיום עם כל מארב, חדירה, פשיטה ושאר מיני ירקות... ותמיד ברוח טובה וביעילות תותחנית. ישבתי וחשבתי, למה לא אומר לכם שאתם יוצאים מן הכלל".

הייתה הצעה של החיל לשלב קצינים מבה"ד 9 ("שבטה של פעם") ומגדודים אחרים על-מנת שיצברו גם הם ניסיון מבצעי ויקלו את העומס על קצינינו. השתתפתי אז בקבוצת פקודות ותחקיר שבו דחה מח"ט גולני (יהודה אשנפלד-גולן) הצעה כזו באמרו "אני נכנס פנימה רק עם גברים מגדוד 334". למותר לציין שהסתובבנו גאים מאוד תקופות ארוכות.

פשיטות ארטילריות - [באותם חודשים (4 בלבד) הייתי קמב"ץ מת"פ ולא השתתפתי] במהלך הלחימה במחבלי ה"פַתַח" בדרום לבנון, נוצר הצורך להעסיק מטרות מעבר לטווח המרגמות. איני יודע אך מעריך שהיה זה הרעיון של המג"ד בר-דוד (אופייני לו) להציע חדירה לאזור הפתח-לנד עם סוללה, להעסיק מטרה ולשוב מייד, לפני שהלבנונים יבינו מה קורה, לתחום המדינה. על-מנת שיהא ניתן לבצע פשיטה ארטילרית מהירה שכזו, לעמדה סדורה,

בוצע בכל לילה (כל סוללה בגדוד נטלה חלק במבצע) שלפני הפשיטה, סיור מפקדי צוותים בעמדה - כמו שכתוב בספרים - כדי שכל מ"צ יכיר היכן עליו להעמיד את המכמ"ת שלו. כניסה כזו בלילה ללבנון אובטחה ע"י לוחמים מסיירת אגוז. בבוקר למחרת בשעה היעודה, עלה מת"צ אוויר

 

(*) בצה"ל ניסו להשמיד מצבורי תחמושת של המחבלים בג'בל רוס (לימים הר דוב) ומשום מה ללא הצלחה. הוחלט לנסות איתנו: העלו את הפלגה לעמדת האוטובוסים בחרמון, מת"צ האוויר (רשף) טיווח אותנו לעבר המטרה וירינו לתכלית. עם רשף עלה סייר אוויר של המודיעין שצילם הן את הירי אבל בעיקר את המכתשים שנוצרו (לא הרבה בשטח הסלעי). המטוס נחת ברמת-דוד ושם לקח 4 שעות לפתח את התמונות, לבצע פענוח, לחשב את הנפ"מ (נקודת פגיעה ממוצעת) ועל פיה לתת תיקון אש לסוללה (ידענו מראש שזה משך הזמן שייקח ובהפסקה זו היה משחק הכדורגל הנ"ל). קיבלנו תיקון, יישמנו תוך התחשבות במברק מטאורולוגי חדש, עלה שנית לאוויר רשף, ירינו והשמדנו בהצלחה את המטרות.

 

(מפקד תצפית אוויר) לאוויר ובמקביל הסוללה דהרה פנימה לבנונה אל העמדה המוכרת מבעוד לילה. בוצע טיווח מהאוויר והעסקה קצרה אך מספקת והסוללה שבה על עקביה. זהו מבצע יוצא דופן (עולמי?) שבו הפשיטה מבוססת על סוללה ארטילרית בלבד, שמילא את הגדוד בגאווה גדולה, על ההכרה ביכולתו וברמתו המקצועית.

 

הערה:

איני יודע אם מתאים, ולכן לא הרחבתי, רק בתמצית, ויש עוד "סיפורים":

1 מבצע "קיתון"

סוללתנו, סוללה ג', פרסה בעמדת תל ג'וחדר. שם ירינו וגם ספגנו אש נ"ס לתוך העמדה. עקב תקלה (טעינה כפולה) נהרגו אריה ששון ורון גוטמן זיכרונם לברכה. הסוללה דילגה לאחור ופרסנו פריסת-פתע על ציר הנפט. לדעת רבים זו הייתה פריסת-פתע מבצעית יחידה שנעשתה אי-פעם (אך לזה אין סימוכין). באותו מבצע "קיתון" נהרג גם קמב"ץ הגדוד יוחנן ג'וארי (זוהר).

2. המסו"ל שלי בגדוד היה קצין בולט ומעולה ביותר. סיפור אמיתי הוא שהמסו"ל סרן שמואל פישר קיבל הודעה לעמדה שהוא נבחר להישלח לקורס מדידות מתקדם בפורט-סיל אוקלהומה אך עליו לעברר את שמו. בלילה, מזחל"ם המפי"ק בעמדת מסעדה, התקשר לאשתו דניאלה וביקשה לגשת למשרד הפנים ולשנות את השם לבן-אלכסנדר (ע"ש אביו ז"ל). הייתי אז במפי"ק ולא התערבתי, אך מייד כשסיים את השיחה עם דניאלה הערתי לו

שהוא יגיע רחוק ועם שם משפחה כזה "איך תהיה קתמ"ר?". הצעתי לו לעשות חילוף (שַכּוּל) אותיות ושם תותחני לעילא - רשף. מייד "קנה" את ההצעה והתקשר לאשתו וביקש שינוי מעודכן. תמיד שמואל צחק ואמר שיש לי "אחוזים" בהצלחתו להגיע לתפקיד הנכסף.

 

3. אימוני הגדוד כללו פריסות בציר הררי - חייב הכנסת אבנים מתחת לזחלים ע"מ לאז אופקית את המכמ"ת.

פוגל סרז'  053-525-3443

אם נמצאו שגיות באתר נא להתקשר אליי

סרז' פוגל
הרעם: גדוד 334 סוללה א'
חזרה לדף הבית
אות מלחמת
יום הכיפורים
אות מלחמת
יום הכיפורים

  בגאווה ע"י פוגל סרז'

 Mail: solela@334alef.co.il

סרז' פוגל
קצת היסטוריה והרבה גאווה לסוללה ולגדוד