רקע והסבר ליומן המלחמה של אזולאי סימון שנכתב על גלויות צה"ל - נהג טנק צוות 3
סיפור המעשה המיוחד נכתב על ידי יעקב סייג סמל מפיק א'
סיפור המעשה המיוחד נכתב על ידי יעקב סייג סמל מפיק א'
היומן נכתב בעת מלחמת ההתשה במובלעת על גלויות
הגלויות נשכחו אך נשמרו בבוידם שלי במשך שנים ומצאתי אותם בשנת 2018 יחד עם חומרים אחרים מתקופת המלחמה והצבא. גם הפנקס שבו כתבתי את היומן שלי היה שם, מכתבים וחומר נוסף. למרבה המזל הם נשמרו במצב טוב.
חשבתי שאני כתבתי את הגלויות כי הם היו אצלי. תחילה הצגתי אותם ככאלו שנכתבו על ידי ועשיתי זאת גם כאשר תכננו את הפקת הסרט עם צוות ההפקה שלו. אבל, למען האמת, די היססתי ולא הייתי בטוח. סגנון הכתיבה והתוכן נראו לי שונים, בטח ביחס לאלו שכתבתי בפנקס שאני כתבתי. ניסיתי להסביר לעצמי שאני כתבתי תכנים שהעבירו לי אנשי הצוות. אבל משהו לא הסתדר לי. במיוחד, משך את עיני משפט שאזולאי כתב שהוא נהג ביום אחד והיה עייף מאוד ואז פוגל החליף אותו. (אני לא נהג רק"ם) לאחר זמן, כשחיפשנו חברים מהסוללה איתרתי את פוגל, ובין היתר שאלתי אותו לגבי המשפט הזה. אז הוא אמר חד משמעית שמי שיכול לכתוב משפט כזה הוא רק אזולאי סימון - נהג התותח שלו. אחר כך הצלחתי לאתר את אזולאי ושאלתי אותו לגבי היומן והוא לא זכר כלום.
למרבית המזל, אזולאי שלח לי מכתב לאחר שהשתחרר. (היינו חברים בעת השירות בסוללה ובקשרים טובים). המכתב פורסם אף הוא באתר הסוללה. ערב אחד ישבתי בבית וממש בדקתי אם כתב היד שביומן דומה לכתב היד שבמכתב. אני זוכר שנתתי גם לאשתי, ורד, להסתכל. שנינו הגענו למסקנה שזה אותו כתב יד. חזרתי לאזולאי והוא אכן לאט התחיל להיזכר. זה גם הסגנון דיבור שלו ונכתבו שם דברים שאני לא יכולתי לדעת עליהם.
כשהיינו במפגש ובביקור אצל אזולאי הראיתי לו את המכתב והגלויות והוא כבר נזכר לגמרי והשלים לי את התמונה. מסתבר שכשהיינו במלחמת ההתשה במובלעת דברנו הרבה על הימים הראשונים של המלחמה ועל מה שקרה והוא סיפר לי על מה שעבר עליו, על הצוות שלו ועל יתר הצוותים. הוא כנראה רצה לתעד והפצרתי בו לכתוב. אז הבאתי את הגלויות מהמפיק, היה לי כבר את הפנקס שכתבתי בעת הקרבות, ישבנו יחד והוא כתב ושחזר. אני כנראה עזרתי לו בהוספת פרטים שאני ידעתי מתפקידי והוא לא היה יכול לדעת עליהם, עזרתי בעריכה כי יש שם משפט אחד או שניים ותוספות שנכתבו בכתב ידי. אבל לב הדברים הם של אזולאי.
אז בבית של אזולאי התמונה התבהרה סופית לאחר שנים. זה תיעוד חשוב וכל הקרדיט לאזולאי סימון שצייר לנו תמונת מצב מנקודת זווית של אנשי הצוות. כולל אירועים שחוו, רגשות, ובנוסף, תמונות קרב מיוחדות ומרגשות של לוחמים.
אני מצטער שלא זכרתי את היומנים ועל כך שלא נחשפו בעבר. אבל שמח שהיומן יצא לאור לאחר שנים רבות. זה סוג של סגירת מעגל לסוללה.
הגלויות נשכחו אך נשמרו בבוידם שלי במשך שנים ומצאתי אותם בשנת 2018 יחד עם חומרים אחרים מתקופת המלחמה והצבא. גם הפנקס שבו כתבתי את היומן שלי היה שם, מכתבים וחומר נוסף. למרבה המזל הם נשמרו במצב טוב.
חשבתי שאני כתבתי את הגלויות כי הם היו אצלי. תחילה הצגתי אותם ככאלו שנכתבו על ידי ועשיתי זאת גם כאשר תכננו את הפקת הסרט עם צוות ההפקה שלו. אבל, למען האמת, די היססתי ולא הייתי בטוח. סגנון הכתיבה והתוכן נראו לי שונים, בטח ביחס לאלו שכתבתי בפנקס שאני כתבתי. ניסיתי להסביר לעצמי שאני כתבתי תכנים שהעבירו לי אנשי הצוות. אבל משהו לא הסתדר לי. במיוחד, משך את עיני משפט שאזולאי כתב שהוא נהג ביום אחד והיה עייף מאוד ואז פוגל החליף אותו. (אני לא נהג רק"ם) לאחר זמן, כשחיפשנו חברים מהסוללה איתרתי את פוגל, ובין היתר שאלתי אותו לגבי המשפט הזה. אז הוא אמר חד משמעית שמי שיכול לכתוב משפט כזה הוא רק אזולאי סימון - נהג התותח שלו. אחר כך הצלחתי לאתר את אזולאי ושאלתי אותו לגבי היומן והוא לא זכר כלום.
למרבית המזל, אזולאי שלח לי מכתב לאחר שהשתחרר. (היינו חברים בעת השירות בסוללה ובקשרים טובים). המכתב פורסם אף הוא באתר הסוללה. ערב אחד ישבתי בבית וממש בדקתי אם כתב היד שביומן דומה לכתב היד שבמכתב. אני זוכר שנתתי גם לאשתי, ורד, להסתכל. שנינו הגענו למסקנה שזה אותו כתב יד. חזרתי לאזולאי והוא אכן לאט התחיל להיזכר. זה גם הסגנון דיבור שלו ונכתבו שם דברים שאני לא יכולתי לדעת עליהם.
כשהיינו במפגש ובביקור אצל אזולאי הראיתי לו את המכתב והגלויות והוא כבר נזכר לגמרי והשלים לי את התמונה. מסתבר שכשהיינו במלחמת ההתשה במובלעת דברנו הרבה על הימים הראשונים של המלחמה ועל מה שקרה והוא סיפר לי על מה שעבר עליו, על הצוות שלו ועל יתר הצוותים. הוא כנראה רצה לתעד והפצרתי בו לכתוב. אז הבאתי את הגלויות מהמפיק, היה לי כבר את הפנקס שכתבתי בעת הקרבות, ישבנו יחד והוא כתב ושחזר. אני כנראה עזרתי לו בהוספת פרטים שאני ידעתי מתפקידי והוא לא היה יכול לדעת עליהם, עזרתי בעריכה כי יש שם משפט אחד או שניים ותוספות שנכתבו בכתב ידי. אבל לב הדברים הם של אזולאי.
אז בבית של אזולאי התמונה התבהרה סופית לאחר שנים. זה תיעוד חשוב וכל הקרדיט לאזולאי סימון שצייר לנו תמונת מצב מנקודת זווית של אנשי הצוות. כולל אירועים שחוו, רגשות, ובנוסף, תמונות קרב מיוחדות ומרגשות של לוחמים.
אני מצטער שלא זכרתי את היומנים ועל כך שלא נחשפו בעבר. אבל שמח שהיומן יצא לאור לאחר שנים רבות. זה סוג של סגירת מעגל לסוללה.
מלחמת יום כיפור
גלויה מס' 1
השעה 10:00 כשכל החברה יושבים בחדרים משחקים שש-בש ורמי אבנים, כשאמילי נכנס ומודיע! חברה לנעול נעליים ולעלות לטנקים כוננות ספיגה כשלחש עובר בין החברה היום קרב מתקרב. היו חברה שהמשיכו להתפלל בבונקר וחברה ששיחקו ליד טנקים שש-בש ב-01:50 שלמה נהון יצא מהזחל"ם והודיע סוללות אויב פתחו ב..... הנ"ל לא הספיק לגמור את המשפט כשברד פגזים אישרו את דבריו החברה זינקו לבונקרים כששומר עושה את זה על ארבע. הצטופפנו בבונקר כשכולם מבוהלים ברגעים הראשונים כשפגזי האויב מזעזעים את הבונקר.
גלויה מס' 2
אחרי עשרים רגע אמילי צועק לשברה לדלג לחלופין החברה יצאו מהספים מהבונקרים וראו את העשן האופף את האזור. הפחד עבר. קפצנו לטנקים במלא המהירות דהרנו לעמדת חילופין נכנסנו לעמדות ירי והמתנו לבאות כשהחברה מחכים בקוצר רוח להשיב באש ושואלים אחד את השני למה לא יורים. אחרי 30 רגע קיבלנו מטרת סוללה והתחלנו להרביץ בהם פתאום שני פגזי אויב נופלים סמוך לטנקים בזמן שהרסיסים נשמע צעקה חובש חובש זה היה קולו של עזרא מפקד טנק הצעיר
גלויה מס' 3
צביקה החובש הגיע בריצה לפצוע כשמילות הרגעה בפיו זה יעבור חבש אותו ואצר לפנות את הפצוע מטרת סוללה נוספת הזכירה ללוחמים שהיום קרב בעיצומו. המשכנו לירות לעבר מטרות האויב. מכשירי הקשר לא הפסיקו לשנייה לזמזם כשהקת"קים דורשים אש לטובתם. המשכנו לראות כל אותו הלילה עד 05:00 בבוקר. כשכל אוכל לא בא אל פינו האוכל היחידי שאכלנו משאיות תחמושת בשפע ומנת אבק הגונה.
גלויה מס' 4
07/10/1973 היום השבי למלחמה דילגנו לציר חת"ם כשאנחנו מבצעים נסיגה נוספת אחורה. הגענו לעמדות בציר. פרסנו והמשכנו לירות והגשנו סיוע למוצבים הנצורים כשקולו של השת"ק דוידוביץ' האדיש דורש אש אש אש אש. חטפנו אש-נס וקיבלנו דלג לחליפין כחמש מאות מטר שמאלה מהעמדה הראשונה. דילגנו במהירות כששמשון צועק בקשר מה עם סיגריות כשהחברה מאשרים את דבריו של נהון מנסה להרגיע אותו הסיגריות והאוכל יגיעו.
גלויה מס' 5
וכך עובר היום השני למלחמה כשעוד פגזי האויב נוחתים עלינו מכל עבר ואנחנו ממשיכים בסיוע לשריון ולחי"ר שעסקו בהדיפת האויב אחורנית. 08/10/1973 עם קרני השמש הראשונים המשכנו בהפגזה כששתי לילות נדודים מאחרינו. סוף סוף צועק לחמני חברה סיגריות הגיעו. סיגריות מחולקות בן הצוותים בצמצום רב. כשהחברה מעשנים בהנאה את הסיגריות דפנה ודגל. היום השלישי עובר כשהחברה עובדים בלי הפסקה נוסף לכך מטוסי האויב מטרידים אותנו מפעם לפעם.
גלויה מס' 6
בשעות בין הערבים דילגנו לבוקעתה בחדרים. בשעת הדילוג הספקנו לפרס פתע וגם לראות את סוללה ב' וג' מדלגות מאש נ"ס. נכנסנו לעמדות עוד לא הספקנו להתאושש והודיעו חזרה לציר חת"מ עוד לילה עובר על החברה בלי שנה כשהחברה תשושים מעייפות פתאום אני רואה את הצוות ממולי את אקרמן כשהוא מרים פגז ונופל איתו מעייפות.
09-10-1973 על הבוקר עוברת שמועה בין החברה כוננות חרגולים הלב דופק מה יהיה. השמש זורחת אנו מקבלים אותה במטר של פגזים לעבר האויב הנסוג בשעות הצהריים. לפני הגיעו המילואימניקים. בין הפגזה להפגזה החברה לועסים את הממתקים ומעשנים
גלויה מס' 7
סיגריות שהגיעו מילדי העורף ונראה חיוך על פני החברה העייפים אבל עם מורל גבוה ואז נודע לנו מחר חודרים. דילגנו לבוקעתה באותו ערב. התארגנו סוף סוף אחרי 4 ימי לחימה עצמנו את עיננו למספר שעות מתוקות.
10/10/1973 ארוחת בוקר עשר פגזים בקצב מקסימלי וכך המשכנו לירות כל היום על האויב הנסוג ועל סוללות תותחים שלהם כשבקשר נשמע מדי פעם פגיעות מדויקות וסיפוק נראה על פני החברה
גלויה מס' 8
נשמע קולות של מפקדים חברה להרביץ בהם בשעה שלוש אחר הצהריים גדודי שריון נעו לכיוון הגבול המטרה לחדור לעומק סוריה הגשנו סיוע לשריון החודר. בערב כשהתחיל להחשיך עלינו על הטנקים כשהחברה ממלמלים אנו חודרים בדרך החליף אותי פוגל בנהיגה היותי ממש מת מעייפות כל הלילה נסענו והגענו לפנות בוקר לכפר הסורי ג'ובתא אל חשב עמדנו שם ונחנו קצת
גלויה מס' 9
11/10/1973 התחלנו לנוע בשיירה של שריון וחי"ר כשרעש והמולה של הטנקים מרעידים את האזור לקראת הצהריים העסקנו מטרות אויב כשאני מסייעים לשריון וחי"ר לפרוץ קדימה כשמעלינו מזגזגים מיגים באוויר והחברה יורים לעברם במטרה אולי להפיל איזה מיג המירז'ים הגיעו והשלימו את העבודה כשטילים מכסים את השמיים בצפיפות 1 על1 מעשה נועז ואקרובטי של מירז' שהתחמק מהטילים באלגנטיות מעוררת התפעלות.
גלויה מס' 10
לילה נוסף עובר עלינו 12-10-1973 חדרנו יותר לעומק כשפגזי האויב מנסים לעצור בעדנו. אך כמובן ללא הצלחה. פרסנו באזור מלא עצי זית. המשכנו לירות ושחטפנו אש-נ"ס פגזי האויב הפלו סמוך לזחל"מ ולטנקים כשהחברה תופסים מחסה. וכך עובר עוד יום ברד של פגזים. שלנו ושלהם. וליל שימורים עבר לו.
גלויה מס' 11
13/10/1973 הבוקר עבר בלי מאורעות מיוחדים כשמעסיקים אותם באש מטרידה. לקראת אחר הצהריים ירדו עלנו שני מטוסי אויב והנחיתו כמה פצצות שנפלו ממרחק מה מאתנו אחר חטפנו אש-נ"ס חזקה בתוך העמדה וקיבלנו דלג. דילגנו אחורנית כ-500 מטר בעם חשכה חזרנו לעמדה ונתנו סיוע לצנחנים שכבשו את תל שמס.
גלויה מס' 12
14-10-1973 ממשיכים לדהור קדימה כשהתנגדות האויב נלחשת פה ושם פגזים כל היום עבר גם הוא כשהחברה שואלים אחד את השני האם תהיה הפסקת-אש האם נגיע לדמשק מתי יגמר העסק 15/10/1973 דלגנו לעמדת טרשים ואבנים כשהשם המשוגר בפי החברה עמדת הסלעים. לחמני שידוע בפי החברה כבדרן הביא עוף ועשינו גריל משהו מצוין שהחברה היו מבסוטים.
גלויה מס' 13
16/10/1973 הבוקר נפתח בהפגזה רצינית כשפגזים נופלים מסביב ואנו משיבים באש רצינית פתאום נשמע צעקה היום אני בן 19 זה היה אקרמן החביב על החברה שצעק והתחיל לטעון פגזים כשהוא סופר עד 19 ומרביץ אחד אחרון לשנה הבאה הוא צועק. לפנות ערב כשהחברה שותים תה ונחים הרעיד את הסוללה מטר של פגזים נשמע צעקה דלג.
גלויה מס' 14
הצוות של שמיר הסתובב פתאום הטנק נעצר והחנות נדלקו לידו שכצידו השמאלי של הטנק בוער פוגל צעק בקשר צוות 2 בוער ואקרמן "החכם" רצה לראות מה קרה ונפל בתוך האש והוא יוצא מתוך האש שלי שום פגע. ודילגנו במהירות האפשרית לחלס ודהרנו סמוך לכפר. התארגנו לשנה בלילה עבר שקט מאוד והחברה ישנו שינה מתוקה.
גלויה מס' 15
17-10-1973 הבוקר עבר כשהחברה מטפלים בכלים ומכשירים אותם לבאות לפנות ערב. דילגנו כשאקרמן גורר את הטנק פגוע. פרסנו בעמדה והתכוננו לירי שום דבר מיוחד פרט להד פגזים שנשמעו בשטח עוד יום נשרף. 18-10-1973 חזרנו בחזרה לחלס והתארגנו כשהחברה שמחים שמחר יש לנו הפתעה על הבוקר אותנו לכפר גלעדי ב-19-10-1973 למקלחת חמה ולהופעות בידור
גלויה מס' 16
חזרנו בערב לחלס. 20/10/1973 פרסנו באזור הררי להגיש סיוע בכיבוש החרמון באותו לילה ירינו כשבלב כל אחד החברה התפלל שהמבצע יצליח עם כמה שפחות נפגעים. בבוקר קיבלנו את ההודעה החרמון הישראלי והסור גם יחד נכבשו באותו לילה החברה קפצו משמחה ב-21/10/1973 נסענו דרך חנארנבה כשגוייות שרופות פזורות בשטח.
גלויה מס' 17
פרסנו ליד תל שמס כשקרבות שריון התחילו כקילומטר מלפנינו קיבלנו באותה לילה לדלג דילגנו אחורה ופרסנו בשטח סלעים. ליד ציר אמריקה באותו יום בשביל המורל הייתה הופעה וחוץ מזה הייתה הודעה על הפסקת-אש החברה שמחו. סוף סוף לנוח אך לשווא הסורים המשיכו לירות עוד כיומיים ולאחר מכן השתחרר שקט באזור ויכולנו להגיד המלחמה האחרונה
פוגל סרז' 053-525-3443 |
אם נמצאו שגיאות באתר נא להתקשר אליי |
