איך הכל התחיל התפריט

הכל התחיל בשנת 2018 היה אירוע בבית התותחן בזכרון יעקב לציון 45 שנים למלחמת יום כיפור. הגעתי לאירוע ושם ראיתי את יוסי דגן, דוידוביץ' ולוחמים נוספים מסוללה א. שמחתי והתרגשתי לראות אותם.(אני מציין שלא ראיתי את רוב החברים מאז השחרור שלי כי את המילואים עשיתי בגדוד של חבר'ה ותיקים שעשו הסבה מתותחי 109 לתותחי 175.) אחרי שראיתי את החברים אמרתי לעצמי שאני רוצה לראות את כולם. יצרתי קשר עם איתן ויטמן ז"ל ויחד התחלנו למצוא חברים. לאחר שמצאנו כעשרה חברים החלטתי לארגן מפגש במסעדת "גוסטינו" ברמת ישי. הגעתי למסעדה כרבע שעה לפני המועד שנקבע וישבתי בשולחן שהוקצה לנו. לאחר כמה דקות התקרבו שני חבר'ה. לא זיהיתי אותם ולא קמתי. פתאום אחד אומר לי - סייג אתה לא מכיר אותנו? ואז זיהיתי את איתן ויטמן ואת שלמה נהון. התרגשתי לראות אותם והתחבקנו. אחר כך הגיעו עופר, דוידוביץ', צביקה שמיר ועירית, המלי, יוסי דגן ועוד והייתה התרגשות עצומה. התחלנו לספר חוויות ואפילו לא זכרתי מה אכלתי. דברנו כמובן על הקרבות. לי היה חור שחור מבחינת לוחות הזמנים והמקומות שעברנו ובהם נלחמנו. אז בקשתי מיוסי דגן שנעעשה סיור במסלול הקרבות עם הסברים שלו ושל עופר. הוא, כמובן, הסכים מיד וכך גם עופר. אז פתאום עירית אמרה בו נצלם את הסיור ונעשה סרט. התנגדתי אינסטנקטיבית כי אמרתי שהיינו שם , נלחמנו ועשינו מה שצריך ולא צריך לעשות מזה עניין. אז כמה חברים אמרו משפט נכון. מה שלא מצויין, נכתב, מוסרט וכדומה לא מוזכר אחר כך ושוכחים. המשפט הזה שכנע אותי ואז החלטנו להקים צוות היגוי להפקת הסרט. היו בו עופר, יוסי, עירית ואני. גייסנו כספים מתרומות של החברים שתרמו בנדיבות. שכרנו שירותי במאית, (ריקי) ושירותי מפיק שהביאו צלמים וצוות מטעמם. עופר, יוסי ואני ארגנו את הסיור כשכל אחד תורם תרומתו. ערכנו את הסיור ובמהלכו צלמנו. בסיור נכחו חברים רבים וחלק הביאו גם בני משפחה. אני מצאתי בינתיים את סרז פוגל והזמנתי גם שעיה דואניס וכל אחד מצא חברים נוספים. היה יום סיור מרגש. אחרי הסיור המשכנו לטפל מול עורכי הסרט. היינו צוות לעניין כאשר עופר תורם תרומה נהדרת להפקת הסרט בכל מיני פרטים נוספים כמו תמונות מארכיונים, הוספת טקסט כתוב ועוד. יוסי תרם מניסיונו, עירית תווכה מול יוצרי הסרט, אני הוספתי כתוביות וטקסטים והייתה עשיה מהנה ומבורכת. הסרט שהופק נהדר. עשינו אותו בזמן ואני שמח שחברים רבים הצליחו לספר את הסיפור שלהם מנקודת מבטם. כל אחד תרם תרומתו להצלחת הסרט. אני שמח במיוחד שאבי גוטוויל ז"ל וצביקה שמיר ז"ל הספיקו לספר את סיפורם. עופר אסף אחר כך את כל קטעי הצילום שהורדו בעריכה והפך אותם לסרטונים משלימים מעולים שמספרים עוד יותר את הסיפור של סוללה א גדוד 334. מאז אני מקפיד כמעט מדי שנה להיפגש כדי לציין את המלחמה. לרוב ברמת הגולן. מאז קיימנו גם המון מפגשים מרגשים שאליהם הגיעו חברים נוספים שמצאנו....הקמנו קבוצת מוטסאפ, סרז הקים אתר לסוללה ומטפל בו. הוא דואג להנציח את כל הפעילויות, המפגשים והאירועים. כל הכבוד. כתב יעקב סייג